<h1>ראב"ן סימן ר"ה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
הכל שוחטין ושחיטתן כשירה תרגמה רבינא [ג':] דהוה בתראה כל המומחין שנודע ונתברר שיודעין הילכות שחיטה שוחטין לכתחילה, אבל אין ידוע וברור שיודעין הלכות שחיטה ושחטו בודקין אותן אם יודעין לומר הלכות שחיטה שחיטתן כשירה ואם לאו אסור לאכול משחיטתן, חוץ מחרש שוטה וקטן שאפילו יודעין לומר הלכות שחיטה אסורה שחיטתן שמא יקלקלו שחיטה ולא מחוו. וכולן ששחטו ואחרים רואים שלא קילקלו שחיטתן כשירה. נראה לי דאקטנים קאי והכי קאמר וכגון הקטנים ששחטו, מדאמר רבי יוחנן לקמן [י"ג.] דקטן יש לו מעשה מדאורייתא ולא אמר בחרש ושוטה נמי (ו)כן, ש"מ דחרש שוטה (וקטן) אין להן מעשה מדאורייתא הילכך אפילו ראו אחרים ששחטו אסור. והכי נמי תנינא במסכת סוכה בפרק לולב (וערבה) [הגזול] קטן היודע לנענע חייב בלולב וכו' עד קטן היודע לשחוט אוכלין משחיטתו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו. והוא הדין לגדול שאינו מומחה אם אחר המומחה עומד על גביו כששחט שחיטתו כשירה אם הלך השוחט דלא מצי למשייליה אם יודע ואם לאו, ואם לא ראהו מומחה כששחט והלך השוחט מלפנינו דלא מצינן למישייליה אמר רבינו חננאל דשחיטתו אסורה דקיימא לן כרבינא דהוא בתרא ושינוייא דידיה אמתניתין שינוי גמור הוא, ורב יהודה אמר שמואל דאמר [ט'.] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו קאי כוותיה. והא דרב נחמן אמר רב [י"ב.] ראה איניש מעלמא דשחט ואזל ליה לעלמא ולא ידענא אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, דתניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה כראוי כשירה או שאמר לשלוחו צא ושחוט ומצאה שחוט והשליח הלך לו דלא מצי למישייליה שחיטה כשירה אלמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, כל אילו נדחה מהא דרב[ינא]. ויש מן הגאונים דלא סבירא להו הא דרבינו חננאל, דקיימא להו כהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דהכי מסקנא דשמעתין מן בתר דרבינא, דאמרינן כולהו כרבינא לא אמרי להך לישני דאמר מומחין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלמא הא עיקר הוא מדרבינא. ואני אליעזר אומר כי רבינא נמי אית ליה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמר רבינא דאם שחט בודקין אותו אלא כשישנו לפנינו ומצינן למיבדקיה או מכיר אותו השוחט ששחט והלך דמצי למירדף אבתריה ולמבדקיה דהתם ודאי אי אברור דלא ידע אסורה שחיטה ואי ידע שחיטה מותרת, ורבינא פירוקי דמתניתין אשמעינן ואוקי למתניתין בדאיתא לשוחט קמן דמצי למבדקיה אבל אי ליתא קמן ולא ידעינן ליה ולא מצינן למיבדקיה אפילו רבינא מודה דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה דמומחין הן וכשירה, והא דאמר כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ה"ק להך לישנא דאמר מומחין וצריך למיבדקיה כי איתיה קמן לא צריך דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מסתמא, ומיהו בהא קיימא לן כרבינא דאם נתברר לן כגון דבדקינהו ולא ידע הלכות שחיטה דאסורה שחיטה כרב יהודה אמר שמואל. והא דאמר רב הונא [ט'.] בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ולא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ושפיר נשחטה, הא אוקמינן לה דאיתילד בה ריעותא בסכין ואיתרע רובא, וכן נמי אם השוחט אמר לא בדקתי הסימנים לאחר שחיטה ואינו יודע אם רובן נשחטו ואם לאו בחזקת שלא נשחטו הן ואסורין, אבל היכא דלא חזינן ריעותא בסכין וחזינן לסימנין דנשחטו שפיר כולהו מודו דאמרינן רוב מצויין מומחין הן וכשירה. וכן הלכה, דודאי לא ממצי איניש נפשיה לגביה שחיטה אי לא גמיר. מצאתי בשערי שחיטה של רבינו שמואל בן חפני אחד מבני עמינו ששחט והלך לו ולא ידעינן אם בקי בשחיטה אם לאו ובדקנו את הסימנים שהיו שחוטין כהוגן וכשורה שחיטה כשירה לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וגם כתב דחרש שוטה וקטן שיודעין הלכות שחיטה וראה מומחה שלא שהו ודרסו בו שחיטתן כשירה בדיעבד אבל לכתחילה לא.
<h2>דף יב.</h2>
הכל שוחטין ושחיטתן כשירה תרגמה רבינא [ג':] דהוה בתראה כל המומחין שנודע ונתברר שיודעין הילכות שחיטה שוחטין לכתחילה, אבל אין ידוע וברור שיודעין הלכות שחיטה ושחטו בודקין אותן אם יודעין לומר הלכות שחיטה שחיטתן כשירה ואם לאו אסור לאכול משחיטתן, חוץ מחרש שוטה וקטן שאפילו יודעין לומר הלכות שחיטה אסורה שחיטתן שמא יקלקלו שחיטה ולא מחוו. וכולן ששחטו ואחרים רואים שלא קילקלו שחיטתן כשירה. נראה לי דאקטנים קאי והכי קאמר וכגון הקטנים ששחטו, מדאמר רבי יוחנן לקמן [י"ג.] דקטן יש לו מעשה מדאורייתא ולא אמר בחרש ושוטה נמי (ו)כן, ש"מ דחרש שוטה (וקטן) אין להן מעשה מדאורייתא הילכך אפילו ראו אחרים ששחטו אסור. והכי נמי תנינא במסכת סוכה בפרק לולב (וערבה) [הגזול] קטן היודע לנענע חייב בלולב וכו' עד קטן היודע לשחוט אוכלין משחיטתו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו. והוא הדין לגדול שאינו מומחה אם אחר המומחה עומד על גביו כששחט שחיטתו כשירה אם הלך השוחט דלא מצי למשייליה אם יודע ואם לאו, ואם לא ראהו מומחה כששחט והלך השוחט מלפנינו דלא מצינן למישייליה אמר רבינו חננאל דשחיטתו אסורה דקיימא לן כרבינא דהוא בתרא ושינוייא דידיה אמתניתין שינוי גמור הוא, ורב יהודה אמר שמואל דאמר [ט'.] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו קאי כוותיה. והא דרב נחמן אמר רב [י"ב.] ראה איניש מעלמא דשחט ואזל ליה לעלמא ולא ידענא אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, דתניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה כראוי כשירה או שאמר לשלוחו צא ושחוט ומצאה שחוט והשליח הלך לו דלא מצי למישייליה שחיטה כשירה אלמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, כל אילו נדחה מהא דרב[ינא]. ויש מן הגאונים דלא סבירא להו הא דרבינו חננאל, דקיימא להו כהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דהכי מסקנא דשמעתין מן בתר דרבינא, דאמרינן כולהו כרבינא לא אמרי להך לישני דאמר מומחין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלמא הא עיקר הוא מדרבינא. ואני אליעזר אומר כי רבינא נמי אית ליה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמר רבינא דאם שחט בודקין אותו אלא כשישנו לפנינו ומצינן למיבדקיה או מכיר אותו השוחט ששחט והלך דמצי למירדף אבתריה ולמבדקיה דהתם ודאי אי אברור דלא ידע אסורה שחיטה ואי ידע שחיטה מותרת, ורבינא פירוקי דמתניתין אשמעינן ואוקי למתניתין בדאיתא לשוחט קמן דמצי למבדקיה אבל אי ליתא קמן ולא ידעינן ליה ולא מצינן למיבדקיה אפילו רבינא מודה דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה דמומחין הן וכשירה, והא דאמר כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמר מומחין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ה"ק להך לישנא דאמר מומחין וצריך למיבדקיה כי איתיה קמן לא צריך דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מסתמא, ומיהו בהא קיימא לן כרבינא דאם נתברר לן כגון דבדקינהו ולא ידע הלכות שחיטה דאסורה שחיטה כרב יהודה אמר שמואל. והא דאמר רב הונא [ט'.] בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ולא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ושפיר נשחטה, הא אוקמינן לה דאיתילד בה ריעותא בסכין ואיתרע רובא, וכן נמי אם השוחט אמר לא בדקתי הסימנים לאחר שחיטה ואינו יודע אם רובן נשחטו ואם לאו בחזקת שלא נשחטו הן ואסורין, אבל היכא דלא חזינן ריעותא בסכין וחזינן לסימנין דנשחטו שפיר כולהו מודו דאמרינן רוב מצויין מומחין הן וכשירה. וכן הלכה, דודאי לא ממצי איניש נפשיה לגביה שחיטה אי לא גמיר. מצאתי בשערי שחיטה של רבינו שמואל בן חפני אחד מבני עמינו ששחט והלך לו ולא ידעינן אם בקי בשחיטה אם לאו ובדקנו את הסימנים שהיו שחוטין כהוגן וכשורה שחיטה כשירה לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וגם כתב דחרש שוטה וקטן שיודעין הלכות שחיטה וראה מומחה שלא שהו ודרסו בו שחיטתן כשירה בדיעבד אבל לכתחילה לא.
